דייגת המחשבות

המציאות מושלמת כפי שהיא. כשאני מכניסה לתוכה את מחשבותיי ותפיסותיי, אני בדרך כלל חווה אותה כבלתי מושלמת.
בזמן האחרון הפכתי להיות דייגת של מחשבות. אני עומדת על המזח ודגה מחשבות שגורמות לליבי להתכווץ. כשהלב מתכווץ מתחיל מחול שדים בתוכי שמייצר זרם אינסופי, בדרך כלל של אותה מחשבה, שמייצרת בתוכי סבל. אני מתבוננת עליהן, על המחשבות הללו ומבינה שהן מכאיבות לי כי אני בוחרת להאמין בהן. הן מכאיבות לי כי הן מגבילות את עולמי ויוצרות בי התנגדות לעצמי.
אני הכנסתי אותן פנימה מתי שהוא בעבר ומאז אני רואה בהן את עצמי.
הדייגת שבתוכי שאוהבת את החופש, כבר הבינה שהמחשבות יכולות לבוא וללכת ואני האחראית היחידה לתנועתן.
אז אני מתבוננת במחשבות, מבינה אותן לעומק ואז נפרדת מהן מתוך הידיעה שהן רק חלק קטן מתוך אמת שלמה וגדולה שנמצאת במרחב האינסופי שבתוכי.
כל פעם שאני משחררת אחת כזו עוטפת את ליבי שלווה ואני שבה אל הידיעה שהאני האלוהי והבלתי מוגבל שהוא אני, אינו תלוי בזרם הבלתי פוסק של מחשבותיו.
אין זה אומר שהכרזתי מלחמה על מחשבותיי. מחשבות הן כלי חזק ואפקטיבי של תודעתנו המורחבת אלא שעכשיו אני לא נצמדת אליהן אלא נעה לצידן, מתבוננת בהן, חוקרת את מקורן ואז שולחת אותן ואותי לחופשי.
אני מפסיקה לתת למחשבותיי המתנגדות להתערב ונעה בחופשיות עם הרוח הגדולה שנושבת את אהבתה בתוכי ומנחה את דרכי בתוך המציאות המושלמת..