בשבועות האחרונים אני בתחושה שנגעתי במשהו אחר.
באזור בתודעה שעד היום לא היה זמין ללב היודע שלי.
התחושה היא של התבהרות כי הדבר הזה נהיה כל כך בהיר וברור.
בעצם זה מרגיש כמו עוד צעד בהתקרבות שלי להבנת
תהליך האלכימיה של יצירת מציאות אחרת.
יצירת מציאות שמחוברת למרחב התודעה הגבוהה.
מרחב שהוא מעבר לאגו, מעבר לצורה הפיזית, פסיכולוגית,
שבתוכה אני פוסעת כל כך הרבה שנים.
פתאום אני יכולה לראות שהעיסוק סביב הדרכים
להגשים את ייעודי הוא ליד האמת ולא האמת עצמה.
כל עוד אני עסוקה, באופן אנרגטי ופיזי בהגשמה,
אני בעצם משקיעה את אנרגית הבריאה שבתוכי בתוצאה ולא בתדר הבורא עצמו.
גם ברמת התרגול הרוחני, אני בעצם עדיין מנסה לשלוט על ההגשמה.
ההגשמה היא לא העניין באלכימיה, ההגשמה היא הביטוי שנולד מהאלכימיה.
כדי למלא את ייעודי מתוך המציאות הגבוהה של התודעה עלי ללמד את עצמי
להיות מחוברת לתדר האנרגטי הגבוה של הבריאה, של המקור.
להיות מבחינה אנרגטית בתוך הוורטקס שהוא
התדר האנרגטי אשר בתוכו מתקיים היקום במלואו.
הספירלה הקיומית שנושאת בתוכה את תדר התודעה הבוראת, לשם עלי לכוון.
כלומר התרגול שלי הוא למצוא את כל הדרכים שמכניסות אותי לתדר של התודעה האינסופית.
להיות נוכחת, להתבונן, להקשיב, לנוח ברווח שבין המחשבות ואז……
לפרק התנגדויות, להיפרד מהימנעויות, להתחייב לעצמי באמת,
להקשיב ללב בעוצמה ובתשומת לב, לתת לתשוקה להוביל את בחירותי,
לקבל אותי, את האחר ואת המציאות, ללא תנאי והכי חשוב – לאהוב את עצמי באמת.
לאהוב את התודעה האינסופית שהיא אני.
זו שאינה מוגבלת בצורה, במסכה, באישיות.
לאהוב את המהות של הנשמה שדרכה אני מתבוננת
וחווה את המסע במרחב ובזמן הנוכחיים.
לאהוב את המהות הזו גם בהשתקפותה דרך האחר.
להתבונן באחרים ולראות בעיניהם את התודעה הזו שאני חלק ממנה.
כשאני מצליחה להיות התדר הזה, אני בעצם מאפשרת לתודעה הבוראת,
לברוא דרכי באופן הכי מדויק ולכן גם לחוות בעולם החומרי את ההגשמה.
זוהי בעצם עוד רמה של הרפיה מהניסיון שלי להדריך את התהליך.
אני מקבלת את ההכוונה מהתדר שעובר דרכי.
אני פועלת על פיו ולכן גם מוצאת שההגשמה קלה, פשוטה ועוצמתית.
איך אני יודעת שאני מצליחה להיות בתדר?
אני נוכחת ברגע הזה, רואה את נפלאות הבריאה בדברים הקטנים.
ליבי מלא הודיה.
האתגרים והקושי אינם אויבי אלא מנגנוני הריפוי שנחלצים להדריכני בתהליך ההרפיה.
החיים שלי נשלטים פחות ופחות על ידי דרמות וסיפורים רגשיים.
אני נעה בתוך חיי בתחושה נעימה של זרימה.
השמחה וההתרגשות מלוות אותי בכל צעדי.
הרווח שבין המחשבות הופך להיות לי למקום מוכר ונגיש.
הדימוי שעולה מול עיני בשלב הזה הוא של השמש.
אפשר לדמות את השמש למקור האינסופי של התודעה.
השמש עצמה כל כך עוצמתית ולכן שורפת ומכלה.
על מנת שתוכל להפיץ את האנרגיה שלה בצורה מזינה, היא שולחת קרניים.
הקרניים הן שלוחות של אותה אנרגיה מקורית והן נושאות אלינו את אותה
הזנה חיונית ומעניקה חיים.
אנחנו כולנו קרניים של תודעת הבריאה.
כולנו ביחד יוצרים מציאות בוראת חיים רק מעצם ההסכמה להעביר דרך
המהות הפיזית שלנו את אנרגיית החיים של המקור.
כולנו אחד, כולנו נושאים את שליחות האור הגבוהה שמטרתה,
בריאת חיים ומציאות מטיבה שנסמכת על יסודות עמוקים של
הסכמה ואהבה לשדר את הבריאה דרכנו.
אז להיות בתדר זה בעצם להסכים להיות כל הזמן קרן האור שנושאת בקרבה את האור.
הקרן לא מתעסקת בתוצאה שהיא יוצרת על פני האדמה.
הקרן מרכזת את כוחה ותשומת ליבה בהעברה של מה שמגיע מהמקור.
הקרן מוצאת שמחה גדולה בלהיות הדבר הזה שלשמו נועדה.
ככל שהקרן נקייה יותר כך עוצמת האור שעוברת דרכה גדלה.
האור הוא הבורא.
האור הוא המעניק חיים.
האור הוא המגשים והגשמתו גדולה מהחיים.
הקרן המוליכה את האור מסייעת בבריאת החיים.
