הסיבה שהפסקנו לייצור היא שאנו מתמקדים בתוצאה הסופית בלבד.
כשאנו מתבוננים על אחרים שיוצרים, אנו בעצם מתבוננים רק בתוצאה הסופית שלהם. אנו שוכחים את הדרך שהובילה לתוצאה. אנו שוכחים שהדרך לתוצאה הייתה מורכבת משלבים רבים שחלקם ארכו זמן רב ושבזמן הזה, היוצר נכח בתוך חוויה מיוחדת של יצירת משהו מתוכו. המשהו הזה שנולד הוא התוצאה של דרך קסומה של הסכמה להתרחב ולצעוד קדימה אל הלא נודע.
אבל אנחנו שכחנו שליוצר חשובה הדרך עצמה.
שכחנו שכדי לייצור חייבים להיות נוכחים בדרך.
שכחנו את הדרך שמובילה ליצירה.
נדמה לנו שלעולם לא נוכל ליצור תוצאה כל כך מוצלחת כמו של האחר. נולדת בתוכנו המחשבה המפרידה, שאנו לא יכולים, שאנו לא מספיק מוכשרים לזה, שעדיף שנרחק מזה כך שלא נפגוש את העצמי המצומצם שגורם לנו לחוש לא נעים כי אנו "פחות טובים" מאחרים.
אנחנו מפסיקים לייצור. אחרים יוצרים ואנחנו מתבוננים מהצד. עמוק בלב נצרב געגוע לאיך זה הרגיש כשעוד היינו ילדים. כשעדיין האמנו בכוח היצירה שלנו.
כשעוד היינו נוכחים ברגע הזה וניסינו דברים חדשים כל הזמן.
כשעוד דמיינו ולא ויתרנו על ההנאה מהדרך הנפרשת מעצמה.
כשעוד האמנו בעצמנו וידענו שאנו מוכשרים ולכן גם יצרנו מבלי להסתכל על אחרים.
כשעוד ייצרנו באופן אינטואיטיבי, צעד לצד צעד, קו אחר קו, רעיון שנובע מהרעיון הקודם.
כשעוד נכחה בנו הידיעה שהצעדים הבאים יראו לנו את עצמם ברמזים שיופיעו בתוך הצעד הקודם.
ככל שאני מסכימה לייצור ולצייר את דרכי, אני מגלה שכל קו שהנחתי על הדף מראה לי את הקו הבא. אחרי זמן מה, כשאני מתבוננת בקווים מרחוק, אני רואה שהם מייצרים תמונה שאני לא ידעתי מראש את עוצמתה.
התמונה, או אם תרצו התוצאה, הראתה לי את עצמה לאט, לאט, קו אחר קו והתמונה טובה לעיני! עיני לא שופטות, ליבי פתוח ושמחת הדרך משתקפת לי ביצירה עצמה.
אני מגלה שאני יוצרת מתוך מקום אחר שזורם דרכי מעצמו, ללא מאמץ ואני מוצאת בכך שמחה גדולה. משהו טהור ונקי זורם דרכי ומנחה את צעדי לעבר הדבר המופלא שמבקש להיברא.
אני מגלה שאני בוראת צעד צעד, לאט, לאט מתוך הקשבה עמוקה לרגע הזה ולהדרכה הגבוהה שזורמת דרכי. אני לומדת להכיר בכך שההדרכה הגבוהה חכמה, טהורה, צלולה ומלאת חמלה והכלה. ליבי הפתוח נותן בה אמון, פוסע ומשתנה בהדרכתה בשמחה.
כל יום חושף בפני את הצעד הבא במסעי בעולם החומר והחיים מגלים לי שאני בעצם חייה בתוך הרפתקה מופלאה.
הללויה!