אתמול בזמן הדואין –מדיטציה שלי ביקשתי להיפגש עם הפחד. לראות מהו המנגנון שעומד מאחורי הכוח העוצמתי הזה שעוצר אותי מלגדול באמת אל תוך הדבר הזה שקוראים לו ייעודי.
אז הראו לי שהפחד מלווה תמיד את הצועדים בשבילי החיים. החיים אשר מושתתים על שינוי מתמיד מעמידים אותנו מידי יום במקום בו אנו נפרדים בעצב ממשהו מוכר בעברנו ומביטים בחשש לעבר משהו חדש בעתידנו.
יש מי שהפחד ישתק אותם וישאיר אותם במקומם. מכווצים, לא מאושרים, מיואשים אבל "בטוחים" מהבלתי נודע.
יש את הצועדים אט אט כשהפחד לצידם. הצועדים הללו יעברו מידי יום מגשר לגשר, מנקודה אחת לאחרת, יתקדמו בקצב הצב, מאוימים על ידי הפחד אבל שורדים אותו ומתקדמים.
ויש את הזורמים עם הנחל. גם אלה פוחדים כי ההתחדשות התמידית כרוכה תמיד בצלילה אל תוך מעמקי הלא נודע. כל אדם שעוזב את הידוע למען הבלתי ידוע חווה רגע של פחד, ספק, חשש. זה אשר נותן לזרם לשאת אותו יודע שהפחד הוא לא הכוח היחיד שמלווה אותו במסע. לצידו עומדים האומץ, הנחישות, האהבה, ההדרכה הגבוהה, התשוקה והרצון להתרחב בכל העוצמה האפשרית לשמחה שבהגשמה המלאה.
כשכל אלה לצידי אני מתרגלת את ההרפיה, מדמיינת את עצמי צפה על המים, מאפשרת לכוחות החיים הטובים והרבים לשאת אותי קדימה אל עבר הלא נודע.
ואת הפחד, אני מחבקת באהבה כי הוא איתי מאז ומעולם. רוצה בטובתי אבל פוחד לצעוד קדימה ללא חבריו האמיצים.
