דו-אין
תרגול מתוך תורת הזן שיאצו
מדיטציה בתנועה
– המסר העולמי של שיזוטו מסונגה-סנסאי –
"אנו יכולים לגשר בין חוסר האיזון הנפשי לבין חוסר האיזון הפיזי שלנו ולגלות מובן עמוק יותר של חיינו. אנו יכולים לחפש הקלה ותובנה עמוקה פשוט באמצעות מתיחה עדינה, בכך שנשחרר את המבנים הנפשיים והפיזיים הרגילים ששלנו מעת לעת ונאפשר לרגישות הפנימית שלנו להוביל אותנו חזרה למצב המקורי של שלמות. מודעות פנימית זו היא כוח הריפוי החזק ביותר שלנו ורק אנו נחליט אם לתת לה הזדמנות".
דו אין – (do in) – שיטה מסורתיות עתיקה של תרגילי זן שיאצו, שמקורם במזרח הרחוק, המיועדים לתרגול עצמי לפיתוח וטיפוח בריאות הגוף והנפש. הדו-אין מורכב ממערכת של תרגילי נשימה, מתיחת מרידיאנים, רגיעה ועיסוי עצמי.
תרגילי הזן נבנו על ידי המאסטר היפני, שיזוטו מסונגה, והם מבוססים על עקרון המרידיאניים שעולה מהשקפת העולם המזרחית ומעיקרון של "אחדות גוף ונפש". מרידיאניים הם נתיבים של זרימת צי או אנרגיה עדינה, הקיימים בגופנו.
תרגילי הדו-אין מבוצעים ברצף מסוים וקבוע ומטרתם לאזן ולכייל את זרימת אנרגיית הצ'י בגוף. התפישה המרכזית ברפואה המזרחית היא שהבעיות הפיזיות נובעות מהידרדרות בזרימת הצי ושחידוש הזרימה יסייע בריפוי המחלות.
תרגול יומיומי של רצף התרגילים מביא את הגוף לגמישות פיזית ונפשית שאותה רבים מאתנו רוצים לחוות.
השפעותיה של שיטה זו ניכרות היטב בתחומים הבאים: הגברת החיוניות, שלווה פנימית וחיבור לתודעה הפנימית, שיפור התפקוד של האיברים הפנימיים ומערכת העצבים האוטונומית, הגמשת מפרקים והארכת טווחי תנועה, הרפיית שרירים, סילוקם של מכאובים כרוניים בגב התחתון, בעורף, בכתפיים, שיפור הבריאות, עמידות בפני מחלות והתמודדות יעילה עם מתח.
אחד היתרונות הגדולים של תרגול הדו-אין הוא התאמתו לכל גיל והשיפור המידי שהוא מכניס לחיי המתרגלים אותו.
במהלך התרגול, אנו בעצם מתאמנים ביצירת גופים אנרגטיים מכוילים והרמוניים, כלומר אנו מחזירים את הגוף לנקודת האפס שלו. נקודת התדר המקורי אשר מחברת בין הגוף הפיזי לבין התדר של השדה הקוואנטי המאוחד. בכל פעם שאנו חווים, דרך התרגול, את הרטט והשלווה שמאפיינים את הזרימה האנרגטית של התדר המקורי שלנו, אנו בעצם מתרגלים את ה- MIND ליצור דרכי פעולה, הרגשה וחשיבה חדשות. מאפייני השינוי הם:
התבססות תדר של אהבה במקום תדר של פחד.
חיבור לאני הגבוה והאותנטי במקום לאני המוחצן, האשלייתי, שמאפיין את האגו.
חיבור לידע שמגיע ממקור חיצוני והוא מאופיין על ידי ידיעה חזקה של אמת לעומת ידע שמקורו בשכל ושהספק מכרסם בו כל העת.
התבוננות על ה"אני" האנושי ממבט על – יצירת תודעה מתרחבת וערה.
חשיבה חיובית ושמחה לעומת מחשבות שליליות ושיפוטיות.
תרגילי הבסיס
ניתן לצפות בתרגילים ביוטיוב
באופן עקרוני, אנו מתרגלים את אותו רצף של תרגילים באופן יומיומי. אני פגשתי את התרגול הזה בשנת 2003 במהלכה למדתי שיאצו. כשהתחלתי לתרגל את השיטה באופן קבוע היה נדמה לי שאשתעמם עקב החזרה על אותו רצף תרגילים שוב ושוב, אלא שהופתעתי וגיליתי: שכשהגוף שלי למד להכיר את התרגילים היטב, הראש שלי הפסיק לעסוק בטכניקה ויכולתי להפנות את תשומת ליבי לתחושות הגוף, לרגש שעלה בי, לרטט ואף למצוא את עצמי במצב מדיטטיבי עמוק ומרפא.
את תרגילי הבסיס אנו מתחילים בדרך כלל במדיטציה קצרה של התבוננות בגוף. במהלכה אנו סוקרים את הגוף, מקשיבים לו וחווים את הרגשתינו. האם יש לנו אזורי כאב, האם הגוף מונח בנוחות על המזרון. סקירת איבר אחרי איבר נותנת לנו אינדיקציה לגבי מיקום כאבים וחסימות להם ניתן יתר תשומת לב במהלך התרגול.
לאחר שסיימנו את המדיטציה אנו מתחילים בתרגיל שנקרא “לדפוק על דלתות החיים”. תרגיל שמטרתו לעורר את זרימת האנרגיה בגוף כולו.
השלב הבא הוא של חימום כל מפרקי הגוף: קרסוליים, ברכיים, אגן, מפרקי כפות הידיים והאצבעות, מרפקים, כתפיים וצוואר.
רק אחרי שנסיים את החימום הזה נוכל לגשת לתרגילי הבסיס.
תרגילי הבסיס של הדו-אין מחולקים כך שכל תרגיל יכלול זוג מרידיאנים, הכולל איבר ייני ואיבר יאנגי.
התרגילים מבוצעים על פי רצף מסוים וקבוע של הזוגות כאשר מתחילים בזוג המרידיאנים הנוסף, יוצא הדופן ואחר כך עוברים לששת הזוגות בסדר המופיע להלן:
• מרידיאן כלי הדם המקבל – .C.V ומרידיאן כלי הדם הראשי – G.V. –שני הערוצים הנוספים החוצים את הגוף – תפקידם לווסת את אנרגית 12 המרידיאנים הנ”ל.
• מרידיאן הראות ומרידיאן המעי הגס – אחראים על פעולות החילוף והסילוק.
• מרידיאן הטחול ומרידיאן הקיבה – אחראים על הכנסת מזון לגוף, עיכולו והטמעתו.
• מרידיאן הלב ומרידיאן המעי הדק – המרת חומר ומיזוגו.
• מרידיאן הכליות ומרידיאן שלפוחית השתן – אספקת האנרגיה וטיהור הנוזלים בגוף.
• מרידיאן מעטפת הלב ומרידיאן שלושת המחממים – הגנה ומעורבות בתפקודי מערכת הדם.
• מרידיאן הכבד ומרידיאן כיס המרה –אחסון והפצה של אנרגיה חיונית.
עקרון הנשימה במהלך התרגילים
הדרך היעילה ביותר לשחרר מתח מן הגוף היא על ידי שילוב של מתיחה עם נשימות עמוקות. בתחילה נבחין ששילוב בין מקצב נכון של תנועה לבין נשימות עמוקות ירגיש לנו לא טבעי ופעמים רבות “נשכח” לנשום. לפעמים הצורך להתרכז בנשימה יגרום לנו לאבד את הקשב הפנימי. לכן אני ממליצה שנתחיל את התהליך לאט על ידי כך שבכל תרגיל ננשום שתים עד שלוש נשימות עמוקות ואז נרפה ונתרכז בתנועה וכיצד הגוף מגיב אליה. אחרי שנרגיש שזה בא לנו באופן טבעי נרחיב את הנשימות לעוד שתי נשימות בכל תנועה וכן הלאה. השילוב בין הנשימה לתנועה ירגיש לנו טבעי במידה ונחזור על אותה תנועה שוב ושוב לאורך תקופת זמן.
בשלב זה הנשימה עליה אני ממליצה היא נשימה איטית ושקטה לכיוון ההרה (מרכז הבטן). בנשימה זו אנו שואפים דרך האף ונושפים דרך פה מעט פתוח. הנשיפה היא פי שלושה ארוכה יותר מהשאיפה. בזמן השאיפה אנו ממלאים את ההרה, הבטן התחתונה, באנרגיה. נוכל להרגיש את הצ’י ממלא את הבטן התחתונה ומתרחב כך שכל האיברים הפנימיים מתמלאים בחמצן. בזמן הנשיפה הארוכה מתכווץ האזור באופן טבעי ונוצרת תחושה של הרפיה מלאה. מומלץ בין שאיפה לנשיפה לעצור את הנשימה למספר שניות.
בזמן ביצוע השאיפות נרגיש את המתח שנוצר לאורך המרידיאנים ובעת ביצוע הנשיפות נרגיש איך משתחרר צ’י ועמו קו המתח.
נשימה מסוג זה מייצרת תחושת הרמוניה פיזית, נפשית ורוחנית ומחזקת את תחושת הביטחון שלנו.
נשימה זו אף מאיצה את עבודת מערכת העיכול וזרימת הדם מה שמסייע לנו לפתח בריאות ואריכות ימים. המטרה שלנו בזמן ביצוע התרגילים היא לבצע מתיחה ללא שימוש בכוח מיותר ובכך לאפשר למתיחה לגדול ולהתרחב עם כל נשיפה ונשיפה.
נשימה ארוכה ואיטית במהלך התרגילים תסייע לנו לחוש תחושת מדיטציה אשר תסייע לנו לחוש רפויים יותר ולחוות רמת קיום עמוקה יותר.