דעת, מודעות ותודעה מאוחדת
התודעה האינסופית
ממנה הגענו לכאן מצמצמת את עצמה לגופי חומר שונים ודרכם היא מתנסה ובדרך זו היא
מתרחבת. בתהליך הצמצום הזה אנחנו שוכחים "לרגע" את המקור ממנו באנו
ונדמה לנו שאנחנו המחשבות שלנו, הגוף שלנו, המילים שלנו והמעשים שאנו עושים בעולם.
המאפיין הראשון של הצמצום הזה הוא היותנו במצב של שינה, מעין ערפול שמסתיר מאתנו
את התמונה הרחבה, את המקור העוצמתי והאינסופי ממנו באנו. ניתן לכנות שלב זה כשלב
הדעת.
הדעת מזוהה עם ההיבט החומרי ורואה רק אותו. בשלב הזה נדמה לי שתבניות המחשבה
וההרגלים שאימצתי לתוך חיי הם המציאות השלמה ואין דבר מלבדה.
את המחשבות שהדעת חושבת היא מחבקת לתוכה והופכת לאמיתות מוחלטות. הדעת רואה וחווה את העולם דרך מחשבותיה ודרך פרשנותה את המציאות שמסתמכות על התנסויותיה בעבר. היא אחוזה בגוף הפיזי והפחד הכי גדול שלה הוא פחד המוות. כיליון הגוף נחווה על ידה כסופני ומוחלט. מבחינתה הקיום היחיד נתון בגוף והמחשבה מצויה בתוכו.
בשלב הזה אנו מזוהים
ומזדהים עם התפקידים שלנו: אני בת, אימא, בת זוג, מרפאה וכדומה. על כל אחד מתפקידי
יש לי מחשבות ודעות ועל פיהן אני מתנהגת ונעה בעולם.
זה שלב שבו יש לי יחסית מעט חופש לברוא וליצור, לא כי אני מוגבלת אלא כי נדמה לי
שהדברים שקרו לי בעבר קשורים להווה שלי ומשפיעים עליו באופן ישיר ובלתי ניתן
לשינוי. אני בטוחה שמה שמתרחש בחוץ אינו קשור אלי ושכמעט ואין לי עליו השפעה. ישנה
נפרדות בין העולם שבחוץ לבין עולמי הפנימי. החוץ מתדפק על דלתי ואף מטלטל את חיי
ואני לרב חסרת אונים.
אפשר לומר ששלב זה מתאפיין בחשיבה קורבנית ולכן במעט מאוד חופש לשנות ולברוא את
המציאות.
בשלב הבא מתחילה תודעתי להתעורר – זהו שלב המודעות – שלב ההתעוררות. אני הופכת לצופה שמתבוננת על הזהות האישיותית של עצמה מהצד. אני מגלה שהמחשבות שעמן הזדהיתי כל כך הרבה שנים, הן בעצם חלק מצומצם מתוך אמת גדולה ואינסופית. אני מבינה שעד כה בחרתי לראות את המציאות דרך תפיסת עולם מאוד מוגבלת ולכן אני מלמדת את עצמי להתבונן בתפיסותיי הישנות ממרחק. ההתבוננות הזו וההכרה בתבניות שאפיינו את מחשבותיי, מאפשרת לי להיכנס למצב של מודעות חדשה בתוכה אני משתחררת מהתבניות ומזמינה אופציות מחשבה חדשות. תמונת עולמי מתרחבת ואני חווה חופש שלא חוויתי עד כה. ניתן לומר שהצופה מרחיבה לי את הפרספקטיבה ולכן את האפשרויות דרכן אני מתבוננת והתוצאה היא שאני חווה את העולם באופן אחר, חדש, רחב מבעבר. ככל שיש לי יותר אופציות ככה אני יותר חופשיה לברוא את עצמי מחדש. בתוך החופש הזה אני נזכרת בהיותי חלק מתודעה רחבה, אינטליגנטית ואינסופית.
בשלב הזה אני מתחילה
לשחק עם מחשבות חדשות ומאמנת את עצמי להתבונן עלי ממבט רחב, בלתי מוגבל ומשתנה.
במקום להיות קורבן שהדברים קורים לה, אני לוקחת אחריות על מחשבותיי ורגשותיי ומתחילה
לשחק ולברוא עמם מציאות חדשה.
פתאום נכנסת לחיי ההבנה שהעולם נמצא בתוכי ושאני אחראית על חוויותיי. מסתיימת התפיסה לפיה הדברים קורים לי באקראי ומתעוררת המודעות לכך שהתדר בו אני נמצאת, שנובע ממחשבותיי ורגשותיי, הוא זה שיוצר את המציאות אותה אני חווה.
אני מבינה שלאן שאני
מפנה את מבטי, שם נוצרת מציאות, לכן אני מאמנת את מוחי להתמקד על מחשבות ולדמיין
את הדברים אותם אני רוצה לחוות ולהגשים. אני מחברת את ליבי למחשבותיי ומשדרת תדר
גבוה שנובע מליבי ומושך אל חיי התנסויות חדשות, כאלו שנובעות מהתדר ששידרתי למרחב.
ככל שאני נחושה יותר והפוקוס שלי מדויק יותר, כך מתעצמת היכולת שלי לזמן לתוך חיי
התנסויות שתואמות את הרצון הבורא הפנימי שלי.
אני מבינה שהמרחב שסביבי מכיל את כל אופציות ההתגשמות האפשריות ושאני מושכת לחיי
את האופציות שבהן אני ממקדת את התדר האנרגטי שלי שהוא כמעט תמיד תואם את מחשבותיי
ולכן גם את ליבי ואת רגשותיי.
כשאני מתחילה להתאמן
על מיקוד מחשבותיי באופן חיובי מתגלה לי הפתעה, המוח שלי/שלנו, מאומן להסתכל דווקא
על מה שמפחיד, מקטין, מצמצם. מחשבותיי במריבה ובהתנגדות למי ולמה שאני חולמת
להיות, לחוות, להרגיש.
הדרך שלי לחזק את עצמי בשלב הזה היא דרך ההתמדה והנחישות. אני מתרגלת את תודעתי
להתמקד בחשיבה תומכת, מתרחבת ומיטיבה שפותחת את רגשותיי לתחושה של אהבה וחמלה. אני
דגה מחשבות מקטינות, שליליות ומתנגדות שגורמות לי להרגיש רע ומשחררת אותן אל האור.
במקביל אני מתרגלת שהייה ברווח שבין המחשבות. כשאני יושבת למדיטציה היומית שלי, יורד קצב גלי מוחי מקצב של בטא לקצב של גלי אלפא. באלפא יורד קצב המחשבות ולכן קל לי יותר להתבונן בהן, להבחין בתבניות שאימצתי לעצמי ואפילו בין מחשבה למחשבה למצוא רווח ולנוח בו.
ברווחים אני חווה
לרגעים את מצב התודעה השלישי אותו נכנה מצב התודעה המאוחדת. במצב זה
אני משתחררת מההזדהות עם הגוף הפיזי ועם האישיות היומיומית שלי. בגופי המשוחרר חולפים
רטטים עדינים של אנרגיית חיים. אני ערה באופן מיוחד לאנרגית החיים שזורמת דרך גופי ומעניקה לו חיים.
אם מגיעות אל מוחי מילים ומתחיל להיבנות משפט שרוצה לחדור לתוך הממד הדומם בתוכו
אני שוהה, אני מפרקת את המילים כמו מגדל קוביות ולא מאפשרת למשפט להתהוות ולחדור
לתוך הרווח .
ככל שאני מתנסה בזה יותר, קל לי יותר להימצא בתוך חווית הרווח הדומם והחופשי.
ברווח אני נזכרת שאני
חלק מתודעה אינסופית שבתוכה אינסוף אפשרויות, שמתקיימות זו לצד זו, בעת ובעונה אחת
ובאופן נצחי.
אני נזכרת שגופי, הכלי שמכיל את התודעה, יכול להיות נקי מהתנגדות ושאז תזרום דרכי
אנרגית הבריאה הנצחית בחופשיות ובפשטות.
האנרגיה הזו, שהיא במהותה, חלקיקים של אור שנושאים בתוכם כוח חיים אינטליגנטי, אינפורמציה
גבוהה ותדר עוצמתי של אהבה, קבלה, חמלה ושמחה.
כשהתדר הזה, שהוא
במקורו מה שאנחנו, זורם דרך הכלי שלי בחופשיות ולכן מתגשם באופן הכי פשוט והכי מדויק
בעולם החומר, אני הווה. אני נוכחת בכאן ועכשיו במלואי, זוכרת מי אני באמת
ומאפשרת לתודעה הרחבה להתנסות דרכי. ההתנסות הזו היא סוג של משחק ואני לומדת לשחק
ולברוא מציאות חדשה בעזרת מחשבותיי וליבי הפתוח לרווחה.
אולי לברוא זו אפילו מילה גדולה לתאר את הדבר הפשוט והטבעי הזה. אני לומדת לאפשר
לאנרגיה גבוהה ומדוייקת לזרום דרכי ולהראות לי את הדרך הפשוטה להגשמה שהיא מעבר
לאישיות, מעבר למחשבות, מעבר להישגים, מעבר לתוצאות, מעבר למאמץ. הגשמה פשוטה
שנובעת מהרווח הדומם בו מצוי המקור הנצחי ממנו נובע הכל.